בנם של עליזה ויוסף. נולד ביום כ"ב בטבת תש"ד (18.1.1944) בתוניסיה. בן זקונים במשפחה, אח לרחל, נינט, מרגו ועמוס.

פלה גדל והתחנך בתוניסיה. בהיותו כבן שמונה, בשנת 1952, עלתה משפחתו ארצה. תחילה גרו בנורדיה, משם עברו למחנה עולים בפרדס חנה, ובשנת 1954 השתקעו במושב הצעיר גבעת ניל"י הסמוך לזכרון יעקב, בו הקימו משק כבשים.

החל ללמוד בבית הספר היסודי "אלונה" שבמושב עמיקם, ובהמשך עבר לבית ספר תיכון במושב נורדיה. בחופשות אהב לנסוע לים על גבי עגלה רתומה לפרדות עם החברים מגבעת ניל"י.

בשנת 1962 התגייס לצה"ל ושובץ בחיל הרפואה כנהג אמבולנס צבאי. סיים שירות מלא ושוחרר בדרגת רב-טוראי.

לאחר שחרורו עבד בשטחי החקלאות של המשפחה ובעבודות מזדמנות. בשירות המילואים המשיך בתפקיד נהג אמבולנס ביחידה של חיל ההנדסה, במהלך השירות נפגע.

בגיל עשרים ואחת נשא לאישה את אירית, חברת ילדות שגרה בשכנות. את ביתם קבעו בגבעת ניל"י. נולדו להם שלוש בנות – עליזה, מיכל ושרית.

המשפחה הייתה מרכז עולמו של פלה, והוא אהב לבלות עם בנותיו ורעייתו. בליווי חיוך אבהי הצליח להגשים את כל בקשותיהן של הבנות והיה עבורן חבר ואיש סוד. הוא תמך בהן בכל עת, ובנותיו חשו חופשיות לשוחח עימו על כל נושא. כשנזקקו להסעה אל מחוץ למושב נרתם לכך בחפץ לב. כשבתו הבכורה עליזה, למשל, שירתה בצבא בבסיס רחוק מהבית, ביקר אותה, פינק ודאג לה.

במשפחה המורחבת היה הדוד הנערץ, והמפגשים עימם תמיד כללו את משחק הקלפים רֶמיקוב האהוב עליו. הוא שמח לבלות עימם שבתות רגועות מתחת לעץ הגדול שבחצר.

היה אדם צנוע, שקט, נעים הליכות, אהוב על הבריות ושמח בחלקו, הִרבה לצחוק ונהנה מהדברים הקטנים של החיים. קשר קשרים טובים עם שכניו. בזמנו הפנוי בילה עם חבריו, אהבו משחקי שש-בש, קלפים ועוד. בצוהרי היום התענג על מנוחה על מדרגות הבית בליווי קפה ומוזיקה מטרנזיסטור.

פלה שמעוני נפטר ביום ח' בטבת תשנ"ד (22.12.1993). בן ארבעים ותשע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת עדה. הותיר אישה, שלוש בנות ואחות.

בתו מיכל כתבה, במלאת עשרים שנה לפטירתו: "מחוץ למושב הוא גר, בין שדות ירוקים וברושים טמירים, והכביש אליו מתפתל ממש כמו הלב שלי ... הוא השאיר בגדים, רדיו ישן ובעיקר את הריח שלו, בושם שנשאר על החולצה שלו ... בתוך הלב שלי הוא גר, שמרתי לו שם חדר מיוחד ... הוא משאיר סימנים שאני בכלל לא טורחת לנקות, בכל חדר בלב שלי, סימנים ושריטות ...

"מעבר לשער חורק, עם שלט בוהק, שם הוא גר כבר עשרים שנה. ואני ממשיכה לעבור שם מדי יום ולחשוב כמה זמן הוא לא לידי ... ומדי פעם אני עוצרת בשכונה הלבנה, איפה שהוא גר, בשכונה של אבן ופרחים, וחומה ושלט, כזו שלא צריך להודיע כשבאים או לדפוק על הדלת, שכונה שבה השכנים שקטים והימים מתים, וגם להפך.

"אבא שלי, הזמן עובר, הימים חולפים, אבל הגעגועים אליך מתעצמים. כל זיכרון הופך חרוט וחנוט בליבי, מפחדת לשכוח ולא יכולה להרחיק. אבא לתפארת שיכול היה להיות סבא מדהים, שאומנם חייו קצרים היו, אבל ידע למצות את החיים. אהבתי, אוהבת, אוהב עד אחרון ימיי".

באתר המועצה האזורית אלונה הועלה דף לזכרו עם תמונתו, סיפור חייו ודברי פרידה שכתבה בתו.

פלה מונצח באנדרטה לחללי המועצה האזורית אלונה שהוקמה במושב אביאל.